הו, חסד אל, מקור פלאים
אותי, הדל, גאל!
נמצאתי, האובד מתמול,
גם עוורוני חדל.
מפח, מוקש, כל סכנה,
נחלצתי עד הלום;
החסד שהמציא בטחה
ינחני לזבול רום.
אלי הבטיח רוב טובה,
דברו הוא תקותי;
יה לי מגן ונחלה
כל עוד בי נשמתי.
בבוא יומי ועל חיי
בכאן ירד מסך—
מעבר לו אקום שוב חי
ורק אשלו, אשמח.
אלפי שנה לו שם נשכון
כשמש מזהירים—
נמצא עוד עת שבח אל לרון
כבטרם השנים.